<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף יז.</h2>
כל איש ישראל חייב להניח תפילין בשעת התפילה. ובעל קרי אינו חייב טבילה כדי להניחן, אלא מותר להניחן בלא טבילה. ומי שאין הדבר נוח לו להניח תפילין בבית הכנסת, יניחם בביתו ויקרא לכל הפחות פרשה ראשונה של קריאת שמע. והתפילין צריכין עיבוד לשמן, ושיהיו האזכרות נכתבות לשמן, שיזכור הסופר בשעה שכותבן כי האזכרות הוא כותב. ולא יסיח דעתו מן התפילין עד שיסלק אותם מעל ראשו ומעל זרועו, ויניח של זרוע תחילה ואחר כך של ראש. וכשמניח תפילין בראשו, יניחם במקום שער, ולא במצחו שהוא מקום שאין בו שער. והמקיים מצות תפילין, סופו לקיים כל התורה, לפי שהוא מקבל עליו במצוה זו עול מלכות שמים, ומתוך כך תבוא בלבו יראת שמים לבלתי יחטא, שנאמר (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יי בפיך. ואמרו חז"ל המניח תפלין וקורא קריאת שמע, זו היא קבלת עול מלכות שמים שלימה. וכל העולם נברא כדי לקבל עליהם עול מלכות שמים. ומי שאינו מניח תפילין, יש עליו קרוב לשלש מאות עונשין בכל שנה. והמניחן בכל יום, יש בידו זכיות לאין תכלית. ואמרו חז"ל (ר"ה יז, א) פושעי ישראל בגופן, כגון קרקפתא דלא מנחא תפילין מעולם.
